פסק-דין בתיק עמ"נ 27730-05-12

ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר מיום 23.11.10, לפי חוק רישום קבלנים (להלן: "ועדת הערר" ו" חוק רישום קבלנים").

ועדת הערר קבעה, כי המשיב הפעיל שיקול דעתו בדרך נכונה ואין מקום להתערב בהחלטתו, לפיה המערערת אינה יכולה להירשם בפנקס הקבלנים בענף משנה 130 - בטונים ובניית שלדים (להלן: " ענף משנה 130").

א.      רקע עובדתי

ביום 4.2.08 הגישה המערערת בקשה לרישום בפנקס הקבלנים, בענף ראשי 100- בניה. הועדה המייעצת המליצה לדחות את הבקשה, לאור הפגנת חוסר ידע מקצועי נדרש של מנהל המערערת ואי דיוקים בתצהיר שניתן על ידו.

ביום 3.7.08 אימץ רשם הקבלנים את המלצת הועדה ודחה את הבקשה. הוגש ערר על החלטה זו, אשר נמחק על ידי העוררת עצמה במועד הדיון דאז, לאחר שהשלימה עם ההחלטה והיא אינה מהווה חלק מן הערעור שהוגש לבית המשפט.

ביום 5.5.10 הגישה המערערת בקשה נוספת לרישום בפנקס הקבלנים, הפעם בענף משנה 130 -בהתבסס על כישוריו וניסיונו של המנהל חמודה אחמד (להלן: " המנהל").

תחילה דחה הרשם את הבקשה, תוך הפנייה לנימוקי ההחלטה משנת 2008, אולם לבקשת המערערת הוסכם, כי עניינה יובא לדיון נוסף בפני הוועדה המייעצת.

הוועדה המליצה לדחות את הבקשה, מן הטעם כי אין המנהל עומד בתנאי סעיף 4ב(2) לחוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט - 1969 (להלן: " החוק"), לאחר שצבר את מירב ניסיונו, שלא כדין, אצל חברה שאינה רשומה בפנקס הקבלנים, שהינה המערערת עצמה.

הרשם אימץ את המלצת הוועדה ודחה את הבקשה. על החלטת הרשם הוגש ערר לוועדת הערר.

א. החלטת ועדת הערר

בתאריך 11.4.12 נערך דיון במעמד הצדדים לפני ועדת הערר, שבסופו נקבע כי החלטת המשיב בעניינה של העוררת סבירה ואין מקום להתערב בה.  

בהחלטת ועדת הערר נאמר, כי סעיף 4(ב) לחוק מגדיר מי רשאי להירשם בענף משנה 130. הוראתו של הסעיף מופעלת בין השאר על פי תקנה 2 לתקנות רישום קבלנים (ראיות ומבחנים לענפי משנה). בנוסף, לעבודות שלד נתון מעמד מיוחד בדיני קבלנות בניין. בתקנה 2 לתקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (היקף כספי ומהות מקצועית), התשמ"ד 1984 נאמר, כי עבודות הנוגעות לשלד של מבנה, יבוצעו בידי קבלנים רשומים בלבד.

ועדת הערר ציינה, מנהל העוררת עבד כשכיר אצלה ורכש את ניסיונו תוך כדי עבודתו, כל זאת כאשר העוררת אינה רשומה בפנקס ואינה רשאית לבצע  פעולות של הקמת שלד, ללא ידע מקצועי וללא פיקוח המתחייב על פי דין. 

ועדת הערר עמדה על כך שמדובר בשמירה על שלום הציבור ואין לאפשר לגופים שאינם מיומנים ואינם עומדים בתנאי הכשירות לפי החוק, לעסוק בעבודות בנייה קבלניות. כאשר מדובר בעבודות שלד, הדבר מקבל משנה תוקף. הקמת שלד היא מיסודו של הבניין ומצריכה ידע מקצועי וניסיון בתחום זה. הניסיון נרכש כדין בעבודה כשכיר אצל קבלן או חברה קבלנית שהם רשומים כדין בפנקס הקבלנים, ולא על ידי בניה עצמית שאין עליה פיקוח של מעביד רשום. 

עוד קבעה ועדת הערר, כי לא יכול להיות ספק בחומרת התנהגותה של העוררת, כאשר היא מבצעת עבודות שלד מבלי שתהיה רשומה בענף המתאים, וכל ניסיון להתלות בסעיפי חוק שונים כדי לטהר את המעשה לא יצלח.

לסיכום, לדעת הועדה, העוררת לא הרימה את הנטל המוטל עליה לסתור את חזקת תקינות החלטת הרשם, ולא הצביעה על פגם מהותי בשיקול דעתו המנהלי של הרשם. החלטתו של הרשם הינה החלטה מנהלית, המבוססת על חוות דעת של מומחים מובהקים בתחום הבניין וועדת הערר סברה כי אין מקום להתערב בה.

ב.      טענות המערערת

המערערת טוענת, כי החלטת ועדת הערר הינה מוטעית, מאחר שנסמכה על קביעות רשם הקבלנים, ללא בדיקת מסמכים.

עוד טוענת המערערת, כי החלטת הרשם לא הייתה מבוססת על חוות דעת מומחים אלא על הנחיה פנימית שלו.